כשחשבתי על המושג "יום הולדת", מייד עלתה לי בראש התמונה הרגילה של חגיגה, מתנות, ברכות, שמחה, התרגשות ו – עוגה עם נרות… ואז החלטתי לחשוב עוד קצת, לנסות ללכת מעבר למה שאני מכירה ויודעת על המושג.
ובמחשבה שנייה, מצאתי שקיימים כמה סוגי יום הולדת:
1. יום הולדת פיזי – היום בו יצאתי לאוויר העולם, אותו תאריך שרשום בתעודת הזהות שלי.
2. יום הולדת שני – מה שנקרא "לידה מחדש", לאחר אירוע משמעותי (בדר"כ טראומטי) בחיים.
3. יום הולדת רוחני – הלידה או ההתפתחות של חלקים נוספים בעצמנו: הנפש, החשיבה, התודעה.

ואני רוצה להתייחס בקצרה לכל אחד מימי ההולדת הללו.

יום הולדת פיזי:

יום הולדת זה הוא לכאורה הפשוט ביותר. תאריך הלידה ידוע, אני מציין זאת בצורה זו או אחרת, וסוגר עניין עד לשנה הבאה.
אך מסתבר שבמקורותינו כבר נעשתה אבחנה בין יום הולדת כ"יום בו נולדתי" או כ"יום בו אלוהים ברא אותי".
האפשרות השנייה מצביעה על כך שיש מטרה/תפקיד/תכלית לקיומנו בעולם.
שהרי אם נבראנו ע"י ישות אלוהית, אין בלידתנו מקריות אלא אנו חלק מתוכנית אב גדולה יותר.
נשאלת השאלה – מה הסיבה לשמחה ביום ההולדת? הרי כל שנה שחולפת פרושה שזמן חיינו הולך ומתקצר! היינו אמורים אם כך להיות עצובים… ואכן כל אחד מאיתנו מכיר אנשים (אולי אפילו אני בעצמי…) שיום הולדת בשבילם הוא סיבה ללחץ, למתח, אפילו מבקשים לא לציינו ולא לחגגו. בעיקר זה קורה לנו ככל שאנו מציינים יום הולדת מתקדם: "משבר גיל העמידה" "משבר גיל ארבעים, חמישים, שישים…" – אלה מושגים מוכרים.

אבל, אומרים לנו חכמים, כל אדם יכול להכריע בעצמו אם בשבילו שנה חולפת ויום הולדת שהגיע הוא שנה פחות או שנה יותר, וזאת בהתאם לנקודת מבטו על חייו. אם אדם מחפש בעיקר הנאות גשמיות, אזי כל יום שחולף פירושו שנותרו פחות ימי הנאה. הנאת האתמול לא מספקת כיום. אך אם האדם עסוק בעיקר בהנאות רוחניות, כל יום שחולף פירושו שנוסף יום, כי ערכם של הישגים רוחניים לא מתפוגג אף פעם.

יום הולדת שני:

לאבא שלי יש שני ימי הולדת:

1. 1.9.28 – זה היום בו יצא לאוויר העולם בעיירה קטנה בפולין.
2. 11.4.45 – זה היום בו האמריקאים שחררו אותו ואת חבריו ממחנה הריכוז בוכנוולד.
ניצולי שואה רבים מציינים שני ימי הולדת. חלקם (כמו אבי) אפילו מעדיפים את יום ההולדת השני על הראשון. מדוע? כי יום ההולדת הראשון מסמל עבורם את הגורל הנורא שפקד אותם. כמו שאומר אבי – "אילו הייתי נולד בתקופה אחרת, במדינה אחרת, הסבל הזה היה נחסך ממני". יום ההולדת השני דווקא מסמל את התקווה, האופטימיות וההזדמנות לחיים חדשים. ושוב, כמו שאומר אבי: "הייתי בן 17 כשחגגתי את יום ההולדת השני שלי. ובאמת הרגשתי כמו תינוק שזה עתה נולד. כל מושג של תרבות אנושית נשכח ממני בשש שנות המלחמה. למדתי מחדש לקרוא ולכתוב ולאכול כבן תרבות, למדתי מחדש לשאוף ולחלום, לעבוד וללמוד, בקיצור – למדתי מחדש לחיות".

זוהי רק דוגמא אחת ליום הולדת שני. אנשים רבים שעברו אירוע של חיים ומוות – מחלה קשה, תאונה, פציעה, מציינים וחוגגים יום הולדת שני. עבור חלק מהם זהו אפילו יום הולדת משמעותי יותר, כי בתאריך הזה הם בחרו להיוולד מחדש, בחרו בחיים וניצחו.

יום הולדת רוחני:

מושג זה מצביע על האפשרות שאנו יצורים מתפתחים, ומרגע לידתנו הגוף, הנפש והרוח שלנו עוברים תמורות ושינויים.במובן הזה, בכל כמה שנים מתרחשת בנו לידה של חלקים נוספים בעוצמות הגופניות והתודעתיות שלנו.

רודולף שטיינר, מייסד האנתרופוסופיה, דיבר על כך במיוחד. לדבריו, יש ידע, חוקיות והתפתחות נורמטיבית בביוגרפיה של בני האדם. ובתקופתנו שבה החופש האנושי והאישי קיים, יש בנו הנטייה לשאול שאלות ולפתח אינדיווידואליות מתוך החוקיות ההתפתחותית המשותפת לכולנו.

שטיינר טוען כי הביוגרפיה שלנו מתפתחת בתקופות של 7 שנים, שלהם קרא שביעונים. בכל שביעון נולדת ומתפתחת ישות נוספת אצל בן האדם. אתן דוגמאות:

שביעון ראשון (גיל 0-7): הולדתו והתפתחותו של הגוף הפיזי, במיוחד מערכת העצבים. כוחות החיים שלנו מוקדשים בעיקר לגדילה והתפתחות פיזית.

שביעון שני (7-14): התפתחותו של גוף החיים, הכוחות האחראים לעשייה ריתמית, השקעה, התמדה סקרנות והתלהבות.

שביעון שלישי (גיל 14-21): התפתחותו של גוף הרגש והחשיבה, ומערכת חילוף החומרים. בגילאים האלה נולדת ההתבגרות המינית והתודעה העצמית שיוצרת את תופעות גיל ההתבגרות.

לסיכום, יום הולדת רוחני מאפשר הסתכלות על חיי כמהות דינמית שמשתנה ומתעצבת עם הגדילה הכרונולוגית.